אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה פסיכולוגית שעלולה להיות מסכנת חיים. הסובלים מהפרעת אכילה זו מרעיבים את עצמם, לעתים עד רמה של אובדן תיאבון וסובלים בדרך כלל ממשקל גוף נמוך במיוחד ביחס לגובהם ולמבנה גופם. מדד מסת גוף המכונה לעתים קרובות BMI הוא כלי שמשתמשים בו לעתים קרובות נותני טיפולים כדי להעריך את תקינות משקל הגוף של אדם הנאבק עם הפרעת אכילה. בנוסף, תצפיות על דפוסי אכילה, פעילות גופנית ותכונות אישיות עשויות לתת אינדיקציות לאבחון אנורקטי. המתמודדים עם אנורקסיה חוששים לעתים קרובות לעלות במשקל וסובלים מדימוי גוף מעוות. לעתים קרובות הם מאמינים שהם נראים שמנים הרבה יותר מכפי שהם באמת. במאמר זה נסביר מהי אנורקסיה, נסקור את סוגי האנורקסיה השכיחים והסיבות לאנורקסיה, ונציע הכוונה ראשונית להתמודדות עמה.
אנורקסיה – קווים לדמותה
ישנם שני סוגים נפוצים של אנורקסיה, שהם כדלקמן:
אנורקסיה מהסוג מגביל (Restricting Type):
האדם הסובל מאנורקסיה מגבילה נתפס לרוב כממושמע מאוד. הם מגבילים את כמות המזון, והקלוריות שהם צורכים, אולם לעיתים קרובות הם אוכלים מזונות עתירי שומן או סוכר. הם צורכים הרבה פחות קלוריות מהנדרש בכדי לשמור על משקל נמוך. זו צורה מכמירת לב של הרעבה עצמית.
אמנם קיימים שני סיווגים של הפרעת אכילה זו, אך שני הסוגים מראים סימפטומים דומים, כמו פחד לא הגיוני מעלייה במשקל ודפוסי אכילה לא תקינים.
אנורקסיה מהסוג המפצה (באנגלית Binge / Purge Type):
זוהי אנורקסיה אשר מתאפיינת בדפוסים של זלילה וטיהור – האדם הנאבק בסוג כזה של הפרעת אכילה יתקף בבולמוסי זלילה בלתי נשלטים אשר לאחריהם הוא לרוב ינסה להתנקות. זה מקל על הפחד לעלות במשקל ומקזז חלק מהאשמה של צריכת אוכל אסור. התנהגות הטיהור המפצה של האדם הסובל מאנורקסיה עשויה לכלול: פעילות גופנית מופרזת, שימוש במשלשלים, הקאה יזומה או חומרים משתנים.
מה בעצם גורם לאנורקסיה?
נאמר כי גנטיקה מטעינה את האקדח והסביבה לוחצת על ההדק כשמדובר בהפרעות אכילה.
אנורקסיה, אם כן, גם היא הפרעת אכילה שמבוססת על נטייה גנטית, תכונות אישיות וגורמים סביבתיים. דוגמאות לגורמים סביבתיים שיתרמו להופעתה של הפרעת אכילה זו הן:
- ההשפעות של תרבות הרזון במדיה, המעצימה כל הזמן את המראה השדוף בתור מבנה הגוף האידיאלי
- מקצועות וקריירה המקדשים רזון וירידה במשקל, כמו ריקוד בלט ודוגמנות
- טראומות משפחתיות וטראומות ילדות כגון התעללות מינית בילדות.
- לחץ חברתי בקרב חברים ועמיתים לעבודה להיות רזה או להיות סקסי.
דוגמאות לגורמים ביולוגיים לאנורקסיה כוללות:
- תפקודי הורמונים לא סדירים
- גנטיקה (הקשר בין אנורקסיה לגנים של האדם עדיין נחקר רבות, אך אנו יודעים שגנטיקה היא חלק מהסיפור).
על סמך אילו סימפטומים ניתן לזהות אנורקסיה?
אדם הסובל מאנורקסיה נרבוזה עשוי לחשוף מספר תסמינים אופייניים להפרעה כגון:
- דפוסי אכילה מגבילים ולא בריאים באופן כרוני ומעבר לנורמה
- אובדן משקל מהיר או המצאות בתת משקל משמעותי
- אובססיה לקלוריות ותכולת השומן במזון
- עיסוק בדפוסי אכילה פולחניים, כמו חיתוך אוכל לחתיכות קטנטנות, אכילה לבד ו / או הסתרת אוכל
- קיבעון מתמשך עם אוכל, מתכונים או בישול – האדם עשוי לבשל ארוחות מורכבות לאחרים, אך להימנע מלקחת בהן חלק.
- אמנוריאה: הפסקת המחזור החודשי
- דיכאון או עצבנות
- פיתוח לאנוגו: שיער פלומתי עדין הצומח על הפנים והגוף
- דיווח על תחושה של קור, במיוחד בגפיים
- אובדן או דילול שיער
- הימנעות מתפקודים חברתיים, משפחה וחברים.
כיצד ניתן לטפל באנורקסיה?
כדי להתאושש מאנורקסיה חשוב לפנות לקבלת טיפול מקצועי בהקדם מצוות מוסמך היטב של מומחים להפרעות אכילה, המורכב מפסיכולוג, רופא ותזונאית.
אנורקסיה (ובשמה המלא "אנורקסיה נרבוזה") זוהי הפרעת אכילה חמורה, שמתאפיין בדיכוי הרעב באופן קיצוני על מנת לרדת במשקל ולשנות את ההופעה החיצונית. אנורקסיה נחשבת להפרעה מסכנת חיים, ועלולה לפגוע בגוף האדם בצורה קשה מאוד – אשר במקרים קיצוניים מסתיימת אף במוות.
בין התסמינים האופייניים ללוקים באנורקסיה ניתן למנות עיסוק אובססיבי ותכוף בדימוי גוף ובמשקל, פחד תמידי מעלייה במשקל עד כדי פיתוח חרדות של ממש, וכן ירידה דרסטית במשקל שבאה בעקבות הגבלה קיצונית של כמות המזון באופן רצוני.
במידה ואנורקסיה אינה מטופלת, היא עלולה לגרום לסיבוכים רבים ולהשפיע לרעה על הגוף, ובמקרים קיצוניים (בין 5%-15% מהמקרים) היא עלולה אף לגרום למוות. הסכנות שיש באנורקסיה הן בין היתר בעיות במערכת העיכול, הפרעות שינה, בעיות התפתחות בגיל ההתגברות, הפסקת המחזור אצל נשים, אנמיה, נזק לכבד, בעיות בחלל הפה ובשיניים ועוד.
החלמה מאנורקסיה היא קשה, אך אפשרית. דרך ההחלמה המומלצת היא על ידי הגעה לטיפול במחלקות המיועדות להפרעות אכילה בבתי החולים, אשר יוכלו להעניק טיפול מותאם למצב של המטופל וללוות אותו לאורך הדרך הקשה עד להחלמה (לרבות טיפולים פסיכיאטריים, נפשיים או תרופתיים).
